תולדות הכסף 5

הסודות הנסתרים של הכסף עם מייק מלוני, פרק 5

השחתת הכסף

מדוע זהב וכסף – הם הכסף האולטימטיבי?

העולם כולו עומד בפני אסון שלא נראה כמותו בהיסטוריה האנושית. המצב מחמיר והולך  ונשארנו רק עם אחת משתי אפשרויות: דפלציה על החובות שלנו או אינפלציה כדי לצאת מהם  (deflated on our debts or inflated away).

אנשים רבים כבר מאשימים את השוק החופשי או את הכסף עצמו בבעיות שלנו. זה טראגי, , כי השוק כבר מזמן לא באמת חופשי, ובוודאי שאנחנו לא משתמשים בכסף אמיתי. זוהי הסיבה האמתית לבעיות. הכסף שלנו עצמו – הושחת. זה לא רק עניין של כלכלה, כי זה משפיע על החופש האישי שלנו. כשהמשבר הזה יכה אנשים יקראו לממשלה שתעשה משהו, אך הממשלה לא תוכל לעשות דבר כי  היא זו שגרמה לבעיה מלכתחילה.

חברות רבות עמדו בעבר בפני בעיות כאלה, ואפשר לחזות מה עלולות להיות התוצאות, פשוט על ידי זה שנלמד מה הן עשו, ונשווה למה שאנחנו עושים כיום.

הפרק הנוכחי עוסק בביקור במוזיאון הכסף בפרנקפורט בגרמניה – אחד המוזיאונים הטובים בעולם לכסף, בהדרכתו של מייק מלוני. הביקור במוזיאון הוא מעין קורס מזורז על ההיסטוריה של הכסף ועל הסכנות התאומות שמתעוררות כשהכסף הופך מושחת.

ביקור במוזיאון הכסף בבונדסבנק בפרנקפורט, גרמניה

בכניסה למוזיאון ניצב שור. הצורה הראשונה של מזומנים המוכרת לנו היתה בעלי חיים, והשתמשו בהם בסחר חליפין. אבל היתה בעיה עם בעלי חיים כמטבע. למשל, אם יש לנו פרה ואנחנו רוצים לסחור בה ולהחליף אותה במשהו אחר, ובא מישהו ומציע לנו דג בתמורתה, אנחנו לא יכולים לבצע את ההחלפה כי ערכו של הדג נמוך הרבה יותר מערך הפרה…

שיטה שמסתמכת על סחר חליפין אינה שיטה יעילה. הבעיה אינה רק איך לחלק את “המטבע” הזה, כי אי אפשר לחלק פרה, אנחנו גם חייבים להישען על התקווה שנמצא מישהו שיש לו סחורה או שירות שאנחנו זקוקים לו ושרוצה משהו שנמצא ברשותנו, באותו מקום ובאותו זמן! קצת מסובך, לא?

בכלכלה קוראים לזה צירוף מקרים של רצונות. 

אם נוסיף לזה את העובדה שלרוב הסחורות היה אורך חיים קצר עד שמתו, נראה מדוע שיטת סחר החליפין בלמה את התפתחות המין האנושי במשך זמן רב כל כך.

אז מה פתר את בעיית צירוף המקרים של הרצונות ודחף אותנו מתקופת האבן אל התקופה המודרנית והטיסות לחלל?

זו היתה המצאת הכסף.

כסף – אינו רע.

כסף הוא אמצעי מפואר שמאפשר לנו לסחור במיומנויות המיוחדות שלנו ולאגור את האנרגיה הכלכלית שלנו. בלי כסף היינו נאלצים להיאבק כל יום מחדש כדי להשיג אוכל, ותוחלת החיים שלנו היתה נשארת 30 שנה.

כסף לעומת מזומנים

בפרק הראשון של הסדרה למדנו שעל כסף אמיתי להיות בעל כמה תכונות כדי לתפקד. אולם 20 אלף שנה לאחר הופעת הכסף אפילו המומחים עדיין מבלבלים כסף עם מזומנים.

כסף	מזומנים (currency)
אמצעי חליפין	אמצעי חליפין
יחידה חשבונאית	יחידה חשבונאית
נייד portable	נייד portable
עמיד durable	עמיד durable
ניתן לחלוקה divisible	ניתן לחלוקה divisible
ניתן להחלפה fungible  (interchangeable)	ניתן להחלפה fungible  (interchangeable)
שומר על הערך במשך תקופה ארוכה	הערך אינו נשמר לאורך זמן

תהליך ההתפתחות של הכסף: מכסף כסחורה למזומנים אלקטרוניים

התצוגה במוזיאון הכסף מדגישה כמה עקרונות שמסבירים את המעבר מכסף כסחורה ל”כסף אלקטרוני”, אבל למייק מלוני יש ביקורת לגבי כל אחד מהעקרונות.

• כסף זה “מה שהולך”: בתרבויות קדומות סחורות כגון כבשים, אבנים או מתכות שימשו ככסף. הקונים שביצעו רכישות נתנו אמון בערך הסחורות. גם היום – כסף הוא עניין של אמון.

מייק מלוני מדגיש שהיום אנחנו לא משתמשים בכסף אלא במזומנים (currency). הסיבה היחידה שיש למזומנים כוח קניה כלשהו היא שאתמול התנסינו בכך שהצלחנו לרכוש משהו במזומנים שלנו, ולכן אנו מאמינים שנצליח לרכוש משהו גם מחר. מעבר לכך, למזומנים אין שום ערך.

• לכסף מהימן, בכל צורותיו, יש שני מאפיינים: 1) הוא אמיתי ואותנטי, 2) הוא יציב. אנחנו יכולים לסמוך על ערכו.

מייק מלוני מזכיר ששום מטבע פיאט (שאינו מגובה בזהב) שהשתמשו בו כמזומנים לא שימר את ערכו לאורך זמן. כל מטבעות הפיאט מאבדים מערכם. התצוגה במוזיאון מתייחסת למזומנים, וכשכתוב בתצוגה “הכסף אמיתי”, עולה השאלה מה זה “אמיתי”? מישהו יכול להדפיס שטרות מזומנים אצלו במרתף, ומבחינתו, ככל שזה נוגע לו, אלה מזומנים אמיתיים…. אבל זה מגוחך, כי אלה פשוט ניירות שיצאו ממכונת דפוס. המזומנים הם למעשה “שקרים אמיתיים” שהנפיקו בנק מרכזי או ממשלה כלשהם, וכשאנחנו מחזיקים ביד שטרות מזומנים – אלה דברים שאולי אוצרים בתוכם ערך כלשהו כרגע, אך לאורך זמן הם יאבדו את הערך.

• אפשר לאחסן זהב, שטרות ומזומנים אלקטרוניים, אפשר לחלק אותם או להעביר אותם. למרות שהערך החומרי שלהם פחת במשך הזמן, האמיתיות (האותנטיות) חייבת להיות מעבר לכל ספק.

זוהי סתירה, מסביר מלוני. קודם נכתב בתצוגה שהערך נשמר, וכאן כתוב שהערך יורד עם הזמן. בפועל, זהב הוא הדבר היחיד שלא איבד מערכו במהלך השנים.

• בעבר השתמשו בסחורות נדירות כבמזומנים. היום חייבים הבנקים המרכזיים להבטיח שאספקת המזומנים נשארת מוגבלת.

מלוני מזכיר שזה לא מה שקורה באמת בעולם. הממשלות והבנקים ברחבי העולם מסירים את ההגבלות, יוצרים מזומנים ומציפים את כדור-הארץ בשטרות ובמטבעות מזומנים.

סחורות ככסף

המעבר מסחר חליפין לסחורות התרחש לאט. סחורות כמו צדפות, פולי קקאו וכדומה שימשו ככסף. אמנם הן היו מוצלחות יותר מסחר חליפין, אך לכולן היתה אותה חולשה: הן לא ניתנו לחלוקה ולא היו ניידות. למעשה היו אלה מזומני סחורות ולא כסף ממשי.

בכמה מהסחורות המשיכו להשתמש כמזומנים עד תחילת המאה העשרים. דוגמא מעניינת לסחורה כזו היא לבנת התה.

בתמונה: לבנות תה ששימשו כמזומנים

 (מקור: http://iloveuselessknowledge.com/2014/11/03/until-the-nineteenth-century-solid-blocks-of-tea-were-used-as-money-in-siberia/

יש ללבנים התה ערך (התה עצמו). יחידות התה הן גמישות, בעלות ערך קבוע, ניתנות לחלוקה – כל לבנת תה ניתנת לחלוקה למספר מסוים של יחידות, הן ניידות והן עמידות במידה מוגבלת. לבנת התה מייצגת צעד קדימה מכסף כסחורה למטבעות.

הופעת הכסף האמיתי

במאה השביעית לפני הספירה השתמשו בשברים ממוטות או לבנים גדולות יותר של תערובת זהב וכסף לשם סחר החליפין. תערובת זהב וכסף נקראת “אלקטרום”. חתיכות מתכת אלה שמשו כמזומנים והיו בעלות כוח קנייה וערך משל עצמן. החיסרון שלהן היה בכך שלא ניתנו להחלפה, כי לכל חתיכת מתכת היה ערך אחר – באחדות היה יותר זהב ובאחרות – יותר כסף.

בתמונה: אלקטרום כפי שהוא נמצא בטבע

 (מקור: http://oldestcoins.reidgold.com/article.html)

בין המאה השביעית לשישית לפני הספירה חלה התפתחות, והופיעו לראשונה מטבעות כסף אמיתיים. מטבעות הסטאטר היוונים העתיקים נמצאו בערי מדינה ביוון וכן בין השבטים הקלטיים.

בתמונה: מטבעות סטאטר יוונים מהמאה הששית לפניה”ס עשויים מאלקטרום

 (מקור: http://www.coinnews.net/2010/12/21/baldwins-new-york-sale-features-1378-lots-of-ancient-and-world-coins/ )

מטבעות הסטאטר מייצגים את המעבר ממזומנים – לכסף אמיתי, כפי שתואר בפרק השני בסדרה זו.

מטבעות הסטאטר העתיקים מהווים יחידות חשבונאיות והם ניתנים לחליפין. הם ניידים, עמידים, ניתנים לחלוקה ולהחלפה והם שומרים על ערכם לאורך זמן. אפשר לקחת כמה מטבעות כאלה ולסחור בהם בתמורה לכמות מסוימת של כיכרות לחם או סחורות אחרות ואין צורך לשקול אותם, כמו את חתיכות המתכת הקטנות שהיה צריך לשקול בכל עיסקה. המטבעות החדשים הם סטנדרטיים ובעלי ערך קבוע. אפשר לתת מהם עודף כי יש מטבע שלם, יש שליש ויש שישית, והם משמרים את ערכם במשך תקופה ארוכה. גם היום, כ- 2600 שנה אחרי שיצרו אותם, יש למטבעות אלה כוח קנייה.

בין המאה הששית למאה השלישית לפני הספירה עברו תרבויות נוספות בעולם לשיטת המטבעות, כאילו כל העולם החליט בערך באותו זמן להשתמש בזהב ובכסף כמזומנים. מדוע? משום שהשוק החופשי העדיף את הזהב והכסף בגלל התכונות והערך של מתכות יקרות אלה.

הכסף האמיתי

בחדר הכסף האמיתי במוזיאון בפרנקפורט יש תצוגה של מטבעות זהב וכסף מערי מדינה ומתקופות שונות ביוון העתיקה וממקומות רבים אחרים בעולם: מהמאה הששית לפני הספירה, מהמאה השלישית לספירה, מהמאה החמישית ועד למאה האחת-עשרה, מהשלוש-עשרה ועד לחמש-עשרה, ועד למאות התשע-עשרה והעשרים. כל המטבעות האלה עשויים מהמתכות זהב וכסף.

בתמונה: מטבעות כסף שנמצאו ביהודה (מקור: http://www.antiquanova.com )

מטבעות פיאט: מזומנים שהונפקו על ידי מדינות

הדוגמא הראשונה של מזומני פיאט היא מסין, מהמאה השביעית לספירה. שושלת טאנג שושלת טאנג הסינית הדפיסה שטרות כסף, וטבלה שמשווה בין ערך השטרות לערך המתכת כסף מראה שנוצרה היפר-אינפלציה שלהם. השטרות לא גובו במיסים או בזהב וכסף מאוצר המדינה, והסינים פשוט המשיכו עוד ועוד להדפיס אותם, כדי לכסות את הוצאות הממשלה. ההיפר-אינפלציה היתה תוצאה ישירה של הדפסת הכסף. 

הסוחר וחוקר הארצות מרקו פולו שהיה בין הראשונים שהגיע לסין מהמערב, דיווח שסוחרים סינים שסירבו לקבל שטרות כסף במהלך עסקה נשפטו לעיתים לגזר דין מוות.

שטרות מזומנים אמריקאים

התצוגה במוזיאון מראה את התפתחות שטרות המזומנים האמריקאים. לפני הכרזת העצמאות כל מדינה הנפיקה לעצמה שטרות. לאחר הכרזת העצמאות הפכו שטרות המזומנים לדולרים קונטיננטליים. הדולר הקונטיננטלי נכנס להיפר-אינפלציה בגלל הוצאה גרעונית נקייה בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

בתמונה: 7 דולר קונטיננטליים מ-1775. מקור:  http://www.us-coin-values-advisor.com/the-american-revolution.html

מייק מלוני מציין בהלצה שזוהי התצוגה בה הכסף האמיתי הופך למושחת, כי זהו המקום שבו הכל הופך לנייר. במדינות מסוימות בארצות הברית היה גיבוי לשטרות הנייר במתכות זהב וכסף, אך באחרות – זה היה שקר.  המדינות יכלו להדפיס יותר שטרות ממה שהיה להן כדי לגבות אותם.

גרמניה: מכסף איכות לכמויות מזומנים

בפרק השני למדנו שאחד הדברים הראשונים שמדינות עושות כשפורצת מלחמה זה להשעות את זכות הפדיון, כך שהמטבעות שלהן אינם יותר ברי פדיון בזהב.

המדינה גוזלת את עושר ההמונים על ידי ניתוק הקשר בין המטבע המקומי לבסיס המתכות של המטבע, או על ידי החלפת הכסף במזומנים שהמדינה יכולה ליצור בכמויות לא מוגבלות, כדי לממן את המלחמה.  

זה בדיוק מה שעשתה גרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהפסידו במלחמה סבלו הגרמנים מהיפר-אינפלציה חמורה, אחת החמורות ביותר שאירעו אי-פעם בעולם, ומעול כבד של תשלומי פיצויים לצרפת ולבנות הברית. עונשים כבדים אלה חנקו את הכלכלה הגרמנית והביא אותה לקיפאון, והשאירו את המדינה עם שתי ברירות – אותן שתי ברירות שגם מדינות מפונקות נוספות עמדו בפניהן במהלך ההיסטוריה: חדלות פירעון על חובותיהן, או אינפלציה כדי לצאת מהחובות.

חדלות פרעון לא היתה אופציה מעשית עבור הגרמנים, כי הם היו מרוששים, חלשים ומוקפים בצבאות חמושים שהיו מוכנים לתקוף ולכבוש את גרמניה בכל רגע. מאחר והקשר בין המטבע הגרמני לבסיס הזהב נותק עוד לפני המלחמה, הגרמנים החליטו להפעיל את מכונות ההדפסה כדי לצאת מהמשבר דרך אינפלציה (inflate their way out of debts), ולשלם את החוב דרך יצירת מזומנים חדשים מאוויר. להחלטה זו היו השלכות מרחיקות לכת.

בדיקת שטרות המזומנים והמטבעות של רפובליקת וויימר הגרמנית. התצוגה מתחילה עם מרק אחד, שהיה לו כוח קניה ממשי כלשהו, אך הכיתוב על השטרות עולה במהירות לאלפים, למיליונים ולמיליארדים, ולבסוף לטריליונים. נוצרה היפר-אינפלציה.

בתמונה: חמישה מיליארד מרקים גרמנים מתקופת וויימר

 (מקור: http://en.protothema.gr/the-germans-use-a-parallel-currency-picsvid/

הגרמנים סללו את דרכם החוצה מהמשבר דרך הדפסה נוספת של מזומנים ונוצרה היפר-אינפלציה. וכך, ב-1923 נפל ערך המזומנים ב- 50% או יותר בכל יום. כלומר, המחירים עלו פי שניים מדי יום. כולם הוציאו את הכסף שלהם הכי מהר שיכלו על לחם, על מניות או על נכסים “בטוחים” אחרים. אולם, האינפלציה רק הואצה. לבסוף, אפילו 144 מדפסות שעבדו עבור הבנק המרכזי של הרייך לא עמדו בדרישה לשטרות וערים ורשויות מקומיות, בנקים ויזמים פרטיים החלו להדפיס “כסף חירום” שנכנס למחזור. כולם יכלו להדפיס עוד שטרות כדי להוסיף למזומנים שבמחזור. הדרישה למזומנים הובילה למחסור בנייר והחלו להדפיס שטרות גם על עץ, צמר ומשי.

מלוני מצביע על כך שאפילו במוזיאון הכסף בפרנקפורט קיים בלבול בין כסף למזומנים. בעבר היוו שטרות הנייר הבטחה שאפשר יהיה לפדות את תמורתם במתכות כסף וזהב, אך ההבטחה הזו נשברה. אנשים נותנים אמון במזומנים שהממשלות יוצרות, וזה מאפשר לממשלות לשדוד את העמים שלהן. הממשלות הגרמניות מחקו את חובותיהן ממלחמת העולם הראשונה על ידי היפר-אינפלציה של מזומנים, ובפועל, באופן זה הן העבירו את ההון של המעמד הבינוני – אל הממשלות. אמנם גרמניה נחלצה מהחובות דרך אינפלציה, אך דרך אותה אינפלציה נמנעה מהאוכלוסייה כל אפשרות לשגשוג ולרווחה.

הסכנות התאומות שמופיעות כשהכסף הופך למושחת

1. עליית הדיקטטור

יש משמעות רבה לכך  שבמקרים רבים הנוף הפוליטי משתנה באופן דרמטי כשהמדינה נמצאת במשבר כלכלי או יוצאת ממנו. המעמד הבינוני של המדינה הוא זה המגדיר אותה בבחירות. המעמד הבינוני הוא הסקטור הגדול ביותר המהווה  כ- 70% מהאוכלוסייה. כשמתרחש משבר מזומנים, כמו היפר-אינפלציה, המעמד הבינוני מתרושש ומתמלא בחרדה.

מייק מלוני מסביר שפוליטיקאי עם חושים חדים עשוי להופיע ולפנות אל החרדה של ההמונים. רודנים נוטים לעלות דווקא בתקופות של היפר-אינפלציה, ומלוני חושש מעלייתו של רודן אפילו בארצות הברית. חבר הקונגרס האמריקאי רון פול אמר בראיון לפני כמה שנים שצפוי שתתרחש בארה”ב קריסה פיננסית לפני שיתכננו מדיניות מוניטרית רצינית. על כולנו להיות מאוד זהירים וערניים לגבי מה שעלול לקרות בעתיד.

עלינו לחשוש פחות מאובדן ההון שלנו במשבר כלכלי, ויותר מעלייתו של רודן ומאובדן החירות שלנו.

לפני שהיטלר הצליח לעלות לשלטון בגרמניה הוא מצא דרך לשחק בחרדות הציבור בשני מקרים שונים. בתקופת ההיפר-אינפלציה ב- 1923, שבוע אחד בלבד לפני סוף ההיפר-אינפלציה, היטלר הופיע בציבור בעוצמה בפעם הראשונה. היטלר ופלוגות הסער שתמכו בו השתלטו על אולם כינוסים במרתף הבירה בירגרברויקלר במינכן. באולם היו אז כ- 3000 איש שהתכנסו למטרה אחרת, והיטלר עלה על הבמה תוך יריות לאוויר, ונשא נאום בפני הקהל השבוי. זהו הנאום הראשון של היטלר ששינה את העולם. באולם ישבו אנשים שהתרוששו עקב ההיפר-אינפלציה, כי כספם נגנב על ידי הממשלה שהנפיקה מזומנים במכונות דפוס. הקהל היה מבוהל והיטלר הציע להם שעיר לעזאזל וטען שהוא מכיר את הדרך החוצה מהמשבר. הוא הפך פופולרי מאוד ביום שלאחר מכן ורבים הקשיבו לו והלכו אחריו, וניסו לזרוק את הממשלה. היטלר נאסר, נשפט, הורשע בבגידה חמורה, והושלך לכלא. בתקופת מאסרו החל לכתוב את הספר מיין קאמפף.

אולם, הכלכלה התחילה להשתקם והיטלר איבד את המינוף ושוב לא יכול היה לשחק בחרדות הציבור. באמצע שנות העשרים ירדה התמיכה במפלגה הנאצית ירדה לפחות מ-2% מקולות הבוחרים, והיטלר הפך לבדיחה בעיני הציבור. רק בסוף שנות העשרים, בזמן השפל הכלכלי הגדול של 1929 ואילך, הוא שוב ניצל את ההזדמנות. היטלר היה הפוליטיקאי הראשון שטס במטוס מעיר לעיר במהלך הקמפיין שלו, וכך הצליח לנאום בערים אחדות באותו יום. המפלגה הנאצית הפכה למפלגה השניה בגודלה בגרמניה. היטלר הצליח לתפוס את השלטון באמצעות המשחק בחרדות הציבור. כל הזכויות הדמוקרטיות שהובטחו לעם הגרמני בחוקה של רפובליקת וויימר, כמו למשל, זכות הקניין הפרטי, הזכות להתקהלות, הזכות לפרטיות בדואר וברשת הטלפונים – בוטלו.

עלינו להיות מודעים לכך שבמקרים רבים משבר כלכלי מוביל לעלייתו של רודן.

נכון, כל זה אירע לפני 70 או 80 שנה, ולמרות שיש אנשים שעדיין חיים איתנו שהתנסו באירועים אלה, רובם בכל זאת כבר מתו. יש חשש שכבר שכחנו, ושהאזהרה מעלייתו של רודן עקב משבר כלכלי תיפול על אוזניים ערלות.

1. הזעקה לקולקטיביזם

משבר כלכלי עלול להביא לסכנה נוספת לחירות האדם: הנדנדה מקפיטליזם לקולקטיביזם. מלחמת העולם השנייה הסתיימה וברלין חולקה לשניים: המערב –  קפיטליסטי, והמזרח – קומוניסטי. אמנם חומת ברלין נפלה בנובמבר 1989 וגרמניה אוחדה מחדש ב- 1990, אך אפילו תקופת ההפרדה הקצרה יחסית הראתה את הבדלי השגשוג העצומים בין השיטה הקפיטליסטית לקומוניסטית.

בתמונה: צ’קפוינט צ’רלי, בין ברלין המזרחית למערבית, ב-1963

תהליך ההתאוששות של הכלכלה יכול להיות מאוד מהיר. לפני עשרים שנה עוד היה הבדל עצום בין מזרח למערב ברלין. צד אחד היה מתועש וחדש יותר והיו בו בנינים גבוהים, וצד שני – ישן ואפור. באזור החומה שבין מזרח ברלין אפשר לראות את הקו שמפריד בין הצד המזרחי שהיה עני מאוד לצד המערבי שהיה הרבה יותר משגשג.

מזרח גרמניה הוכיחה שככל שהציבור תלוי יותר בממשלה – כך הכלכלה נפגעת יותר. בקפיטליזם יש פער גדול בין עניים לעשירים, והציבור מגיב בחריפות לאי-השוויון. השיטה הקולקטיביסטית ניסתה למחוק את הפער בין העניים ביותר לעשירים ביותר, אולם, מה שקרה בפועל היה שהם לא העלו את רמת החיים עבור העניים, אלא גררו את כל הכלכלה כלפי מטה, כך שכולם חיו ברמת חיים נמוכה – חוץ מחברי הממשלה…

הציבור מתנגד לאי-השוויון בין עניים לעשירים ואפשר לראות בהיסטוריה מחזורים של קולקטיביזם וקפיטליזם. הקולקטיביזם מסוכן כי שוב ושוב הוכח שאינו עובד. ההיסטוריה מוכיחה בבהירות שמרב השגשוג מושג רק דרך חופש הפרט, שוק חופשי וכסף יציב.

נדמה לנו שאנחנו לומדים מההיסטוריה, אך ההיסטוריה של הכסף מוכיחה שלא למדנו דבר.

מה שקורה בימינו אלה

תמונה: גיליון עם שטרות של 10 אירו תוך כדי הדפסה

כל בנק מרכזי בעולם בימינו מדפיס שטרות ומטבעות של מזומנים כמו אחוז שגעון. יש כרגע דפלציה, אז מנסים לייצב אותה ולצאת ממנה על ידי הדפסת כסף (דפלציה: ההיפך מאינפלציה, עליה בכוח הקנייה של המזומנים וירידה ברמת המחירים).

אחת התצוגות במוזיאון מדגימה באנימציה את התהליכים החוזרים בין הממשלה, הבנק המרכזי, הבנקים והלקוחות הפרטיים שהוסברו בפרק הרביעי בסדרה זו. אנשים רבים אינם מאמינים שהתהליכים שתיארנו בפרק 4 נכונים, אך התצוגה במוזיאון הכסף בבונדסבנק מדגימה זאת באופן מדהים.

נסכם שוב את התהליך, שמייק מלוני מכנה “פעולת וודו הוקוס-פוקוס” ליצירת כסף.

• הבנק המרכזי והאוצר מחליפים ביניהם אגרות חוב – IOUs (IOU – I Owe You). הבנק המרכזי רושם המחאה והאוצר מנפיק איגרת חוב (treasury bond), וזה יוצר מזומנים.
• נניח שפיטר הוא שכיר בממשלה. פיטר קיבל משכורת והפקיד את מה שקיבל בחשבון הבנק שלו. נניח שקיבל 1000 אירו.
• הבנק מחזיק ב- 10% בלבד מההפקדה של פיטר ואת היתרה – 900 אירו (90%) הוא מלווה לאנשים אחרים.

פיטר מאמין שבחשבון הבנק שלו יש 1000 אירו אך בעצם זהו שקר, כי הבנק מחזיק אצלו רק 10% מזה, למקרה שפיטר יבקש להוציא משהו במזומן.

• הבנק מלווה את 900 האירו הנותרים לג’וליה. היא קונה משהו מאדם שלישי, נניח שקוראים לו ג’ון, ומשלמת במזומן. לג’ון יש עכשיו 900 אירו.
• ג’ון מפקיד את 900 האירו בחשבון הבנק שלו. הבנק משאיר בחשבון 10% ואת ה-90% הנותרים מלווה לאדם רביעי – (נניח שקוראים לו ווילם). בחשבון של ג’ון נשאר רק 90 אירו, ו- 810 עברו עכשיו לווילם.
• התוצאה היא שבתהליך הזה נוצרו מאלף האירו הראשונים שפיטר הפקיד – 10,000 אירו. או, במילים אחרות, כל שטר של אירו יוצר 10 אירו.

מייק מלוני מכנה את התהליך המסובך הזה פעולת וודו הוקוס-פוקוס.

בנקודה כלשהי  1000 האירו שהובטחו על ידי הבנק כמזומנים יחזרו לבנק המרכזי כרזרבה מינימלית על הפקדת הכסף של הבנקים. הבנק לא יוכל להלוות עוד מזומנים, כי לאחר שנוצרו בתהליכים שתוארו קודם 10,000 יורו, יש להפקיד 10% מהם – כלומר, 1000 יורו – כרזרבה מינימלית.

המטרה האידיאלית של כל המערכות המוניטריות היא להבטיח שניתן יהיה לתת אמון במזומנים ולשמר את אספקת המזומנים באופן מוגבל. מטבעות מבוססי מתכות יקרות מגבילים את אספקת המזומנים משום שמרבצי המתכת בטבע  הם מוגבלים באופן טבעי. אולם, במהלך המהפכה התעשייתית במאה התשע עשרה, הכלכלה התפתחה במהירות ונוצר צורך באמצעי תשלום שיוכלו להסתגל באופן גמיש לצמיחה הכלכלית.

אספקת מזומנים קבועה ומוגבלת היא אפשרית, והמשמעות היא שבתקופה של צמיחה כלכלית עולה כוח הקנייה של המזומנים.

במאה העשרים, מטבעות חשופים ללא גיבוי הפכו לנורמה. בעיקרון, מלאי המזומנים יכול לצמוח ללא שום בקרה. זו הסיבה שהבנקים המרכזיים חייבים להבטיח שמלאי המזומנים יהיה מתואם עם הצמיחה הכלכלית ומוגבל.  

משחק היציבות הכלכלית

מוזיאון הכסף מציע למבקרים לשחק במשחק היציבות הכלכלית, ולנסות לשלוט באינפלציה ובדפלציה על-ידי הדפסת כסף מדומה. איש מהמבקרים אינו מצליח לעשות זאת, גם לא מייק מלוני.

הכלכלן מילטון פרידמן (1912-2006) שזכה בפרס נובל לכלכלה הוא אחד ההוגים החשובים של רעיון השוק החופשי בדורנו. פרידמן נחשב לדיקן אסכולת שיקגו לחשיבה מוניטרית. לדעתם יש צורך בבנק הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארצות הברית) ויש להרחיב את אספקת המטבע כדי להשיג מחירים יציבים.

ג’והן קיינס (1883-1946), לעומת מילטון פרידמן, נודע בתמיכתו בגירוי המשק באמצעות הוצאות ממשלתיות ומניפולציות ברמת הריבית.

אחת הבעיות עם כלכלנים קיינסיאניים ומוניטריים היא שלדעתם צריך להרחיב או לרסן את הכלכלה, אך הם לעולם אינם מרסנים אותה!

הקיינסיאנים טוענים שכאשר הכלכלה בשפל יש להגדיל את ההוצאה הממשלתית כדי לגרות את הפעילות במשק, וכשהמצב משתפר יש להוציא את המזומנים מהמחזור כדי למנוע יצירת בועה על ידי הרחבת האשראי והגדלת החוב שנוצר בתקופת השפל הכלכלי. הקיינסיאניים, אם כך, מאמינים שיש למשוך את רצועת הגומי ולמתוח אותה, אך אחרי שישחררו אותה היא תחזור למצבה הנורמלי. אבל רצועת הגומי לעולם אינה חוזרת! רק ממשיכים למתוח ולמתוח אותה עד לאין-סוף, והנה אנחנו כרגע בעולם במצב שבו רצועת הגומי עלולה להתפקע, וכל מטבעות ושטרות המזומנים ברחבי כדור הארץ שנמתחו ונמתחו – עלולים לקרוס.

משחק האינפלציה והדפלציה לעולם אינו עובד. כל המערכת הכלכלית העולמית עלולה לקרוס עכשיו, ובדיוק כמו במשחק היציבות במוזיאון, המערכת המוניטרית תתחיל לפעול מחדש לאחר הקריסה. אולם, אם לא ניזהר, אנו עלולים להימצא במצב שבו שתי הסכנות התאומות שלמדנו עליהן יישאו את ראשיהן המכוערים – עלול לעלות רודן, או שהשיטה הקולקטיביסטית עלולה לחזור. המצאת הכסף אפשרה למין האנושי לנוע קדימה מתקופת האבן ולהגיע לשגשוג. כסף הוא רק חלק מהעניין. לשם מה כסף, אם אין לנו חירות?

אז מה יהיה?

האם נסלול את דרכנו החוצה מהבלגן שאנחנו נמצאים בו דרך דפלציה או דרך אינפלציה? מלוני כתב בספרו והוא מרצה לציבור מאז 2001 שהוא חוזה:

• תקופת דפלציה קצרה שלאחריה תהיה היפר-אינפלציה גדולה
• בועת הדיור של ארה”ב תפקע
• ערך הזהב והכסף יעלה
• המניות יקרסו
• יהיו מלחמות פטרו-דולריות.

כל הדברים האלה כבר התרחשו. אז מה יקרה ואיך זה ישפיע עלינו ועל המשפחות שלנו? ומה כדאי לעשות כרגע?

• כדאי לשתף את המידע ברשתות החברתיות
• כדאי להמשיך ולקרוא את המאמרים המתפרסים באתר “זהב ישראל” ואפילו לחזור ולקרוא אותם שוב כדי להבין אותם היטב
• וכדאי לפעול כדי להגן על עצמנו, ואם אפשר – להשקיע בזהב ובכסף אמיתיים, ולא במזומנים מדומים.